כדי להבין את העומק שבחבית, צריך לחזור לשורשים – אל היער, אל הונגריה, אל יקב שקט בעמק ירוק. בדיוק לשם לקחה 'החבית ההונגרית' שמונה ייננים ישראלים – למסע ייחודי בין חביות עץ אלון, יקבים מרשימים ונופים הונגריים עוצרי נשימה. מסע של טעמים, שיחות מעמיקות, השראה וחיבור מחודש למלאכת היין ולתהליכי הייצור שמאחוריה.
הסיור המקצועי שנערך בתחילת חודש מרץ וארך ארבעה ימים, נבנה בקפידה כדי להעניק הצצה מעמיקה לעולמן של החביות ההונגריות ולמסורת ארוכת השנים שהופכת אותן לרכיב משמעותי בתהליך היישון של היין. החבית ההונגרית מייבאת לישראל חביות איכות מהונגריה מעל 15 שנים יזמה ובנתה מסלול שמשלב היבטים מקצועיים עם תרבות והיסטוריה מקומית.
החבורה המרשימה והמכובדת כללה את דנה בני מיקב טוליפ, ליטל עובדיה מיקב תל, נעמי ורד מיקב פלטר, שיבי דרורי מיקב גבעות, אסף פז מיקב ויתקין, אסף מרגלית מיקב מרגלית, סטפן צלניקר מיקב יפו וגידי סיידא מיקב לוריא.
מסע מקצועי אל לב תעשיית החביות
במסגרת הסיור, ביקרו הייננים הישראלים אצל שני יצרנים מובילים בתחום: "יורופיאן קופרס", המתמחה בייצור חביות עץ אלון קטנות עד בינוניות, ו"קונפידנס – ורדה וסטוקינגר", המייצר מכלי עץ גדולים מעץ אלון. רשמי הייננים מהביקור היו עזים ומשמעותיים.
סטפן מיקב יפו מתאר בהתלהבות: "הופתעתי לראות כמה המפעל 'יורופיאן קופרס' הוא מפעל קטן ומשפחתי מאוד, ולראות שהכל שם הוא מאה אחוז עבודת-יד. משתמשים במכשור מקצועי להידוק כל חבית, יש שם שיטות קליה שונות ומרתקות, ובכלל לראות את כל התהליך, היה מעניין ומרשים ביותר – בעיקר כשמדובר במפעל משפחתי קטן יחסית שעושה דברים גדולים."
אסף פז מיקב ויתקין מוסיף: "מה שהרשים אותי הם שני דברים – גם המפעל חביות שמאוד הפתיע בשילוב בין מקצועיות למקום קטן ובוטיקי. היה נראה שהם לא מוותרים על אף אספקט, הכל מהוקצע ומדויק, עם לייזרים וחיישנים, כמעט ללא מגע יד אדם, והדברים נעשים בצורה מאוד אנליטית ומדוקדקת, אבל מצד שני יש גם הרבה אנושיות וטיפול ידני בכל התהליך ייצור החביות".
חוויות מרתקות ביקבים
הסיור כלל גם מסע טעימות ביקבים נבחרים בשלושה מאזורי היין החשובים של הונגריה: וילאני, אגר וטוקאי. אזורים אלו מייצגים שלושה סגנונות שונים של יינות הונגריים.
"היה מרתק לראות את אזור טוקאי וצפון הונגריה," מספר סטפן. "יש שם אדמה שהיא סוג של כורכר, שמאוד קל לחצוב בה, ומתחת לכל יקב יש הסתעפויות של מנהרות שיכולות להגיע ל-2 קילומטר. זה היה מלהיב ומפתיע לראות איך מהיקב עצמו פתאום אפשר לרדת כמה מטרים, ולהתחיל לטייל מתחת לאדמה. יש שם תנאי לחות קבועים וגבוהים שיוצרים סימביוזה עם עובשים שגדלים שם ותורמים ללחות ולטיהור האוויר."
דנה בני מיקב טוליפ משתפת: "נהניתי מאוד מהסיור. בעבר ביקרתי במפעלי ייצור יין בצרפת ובהשוואה אליהם, היה מרתק לראות מקום קטן ומשפחתי, שנותן תשומת לב לפרטים הכי קטנים, בצורה הכי קפדנית ומקצועית. היה סופר מעניין לראות את המיכלים של ורדה, וגם שם נדהמתי מהדבקות במסורת רבת השנים ודיוק בעבודה. מעבר לכך, כל הסיור היה מאורגן בצורה מעולה, עם הסברים על ההיסטוריה של הונגריה שהוסיפו המון לכל החוויה."
גילויים חדשים וניסיונות עתידיים
אסף פז התרשם במיוחד מהיינות המקומיים: "הופתעתי מיינות האדומים ביקב נמרוד קובץ' בעיירה אגר. חבל טוקאי הוא מרשים ומוכר, אבל מה שהפתיע זה בעיקר אגר. הייתי רוצה לראות יינות מזן 'בלאו פרנקיש' שהיו ממש נהדרים."
סטפן מתאר יין שהפתיע אותו: "הופתעתי מהיינות מהזן הלבן הקרוי פורמינט, שהיה מאוד מסקרן בטעם שלו – זן עם חומציות טובה שנותן פרי יפה. אחד הדברים שמרגשים אותי הוא לטעום זן שאני לא מכיר ושאין אותו בארץ וקשה לגדל אותו."
במהלך השבועות הקרובים נשתף כאן סדרת מאמרים שיתארו את הסיור בפירוט, יצללו לתוך תהליכי הייצור של החביות, יאירו את הרשמים מהביקורים של היינים ביקבים ויביאו את התובנות המקצועיות שצמחו מהמפגש המרתק בין האדמה ההונגרית ליינני ישראל.
